זכות מכירה חוזרת – Artist Resale Right (ARR)

או ,

על אי-שוויון ואפליה בזכויות כלכליות בעולם האמנות והיצירה

מהי זכות מכירה חוזרת?

ה-ARR או Artist Resale Right , היא זכות יוצרים, שקיימת בחלק מהמדינות בעולם ומקנה לאמנים.ות זכאות לתמלוגים, מכל מכירה חוזרת של עבודת האמנות שלהם, עד לתום תקופת זכויות היוצרים ביצירה. כך, אם אמן מכר את יצירתו בפעם הראשונה, ולאחר 20 שנה נמכרה שוב לאדם אחר (או מוזיאון או גלריה), הוא יקבל אחוז מסוים ממכירתה. הדבר יהיה דומה גם במכירות הבאות – השלישיות, הרביעיות וכן הלאה וזאת עד תום תקופת זכויות היוצרים.

מקור הזכות בצרפת (שם כונתה – droit de suite)  בסוף המאה ה-19. הרקע לכינון הזכות היה תגובה למצבם הסוציו-אקונומי של חלק מהאמנים לאחר תום תקופה, שבה היה נפוץ מוסד ה"פטרונות" –תמיכה כלכלית לאמן על ידי פטרון שמימן את מחייתו ויצירתו. מקובל לומר כי סיפור מכירת עבודת האמנות  The Angelus   של האמן Millet  היה אירוע מכונן בעיצוב הזכות כפי שמוכרת כיום  –

The angelus – Millet

הצייר Millet מכר את הציור בעודו בחייו, ב-1,000 פרנקים. 14 שנים לאחר מותו, נמכר הציור שוב ב- 553,000 פרנקים, כאשר משפחתו של האמן לא זכתה ליהנות מהתמורה בגין המכירה החוזרת והמשיכה את חייה בעוני. הסיפור עורר אצל הצרפתים תחושת אי-צדק והמחיש כי דרוש שינוי. פרשה זו הובילה לחקיקת החוק החדש שמסדיר את ה-ARR.

הזכות נועדה במקורה לשמור על רווחתם של אמנים ומשפחותיהם, במהלך כל חייהם וכן לאחר פטירת היוצר ולהבטיח כי אמנים יוכלו להתקיים בכבוד מיצירתם. כולנו מכירים סיפורים על אמנים 'מיוסרים' שלא זכו ליהנות מיצירותיהם בעודם בחיים וזהו אחד הנימוקים העיקריים ל-ARR. פעמים רבות ערך היצירות של אמן עולה בשלב מתקדם של הקריירה שלו, או אחרי מותו. הסיבות לכך מגוונות- השתבחות היצירה עם השנים, 'גילוי' האמן על ידי אספני אמנות וקובעי דעת קהל, פרסום בגיל מאוחר ועוד.

במקרים הללו, האמן לא זוכה ליהנות מפירות עבודתו – או שהוא מכר את יצירותיו בזול ופספס את עליית הערך שלהן, או שערכן מאמיר אחרי מותו ויורשיו לא נהנים מתגמול בגין מכירה חוזרת ומסחור שלהן.

בתחומי אמנות אחרים לעומת זאת,  כגון מוזיקה, משחק, בימוי ותסריטאות, מקובל כי יוצרים זוכים לתמלוגים מיצירותיהם במהלך השנים. למשל אם יצירה מוזיקלית מושמעת או מוצגת לציבור, או אם משתמשים בה לפרסומת או כפסקול לסרט, יזכה האמן לתמלוגים בהתאם, כמקובל בתחום ולפי סך כל הזכויות שיש לו ביצירה.

מבט השוואתי אל העולם

זכות ה-ARR נכללה באמנת ברן הבינלאומית (אמנה בינלאומית המגנה על זכויות יוצרים), אולם אינה מחייבת את כלל המדינות, אלא הן רשאיות לבחור אם לאמץ אותה או לא, כך שהיא אינה חלה באופן דומה בכלל המדינות. נכון להיום, ב-70 מדינות בעולם, ביניהן צרפת ואנגליה הזכות קבועה בחוק, בעוד ארה"ב, סין וישראל לא אימצו, נכון להיום, את ה-ARR בדין המקומי. בארה"ב לדוגמא, ניתן להסביר את אי-הטמעת הזכות במניעים אידיאולוגיים – ארה"ב ידועה בתפיסה כלכלית קפיטליסטית ובשמירה על שוק חופשי מהתערבות, כך שהנימוקים שתומכים ברווחת האמן ובהוגנות כלפיו אינם תופסים מקום נכבד, זאת לעומת מדינות אחרות באירופה שידועות כמדינות רווחה, אשר שמות דגש על אלמנטים של שוויון והוגנות. משמעות נוספת לכך שאין אחידות בחקיקה בין מדינות שונות, היא שאמן ממדינה בה הזכות לא קבועה בחוק, לא יוכל ליהנות מתמלוג בגין מכירת עבודות חוזרת, במדינות בהן החוק כן תקף (וכך גם אמן ממדינה שאינה מכירה בזכות, לא יהנה מתמלוג בגין מכירה חוזרת של עבודתו במדינה שכן מכירה בזכות). למשל אמנית ישראלית לא תהנה מתמלוג בגין מכירה חוזרת של עבודתה בצרפת. זאת בשל עקרון 'הדדיות' משפטי בין מדינות.

הפוטנציאל הכלכלי ואופן חלוקת התמלוגים

כדי להמחיש את הפוטנציאל שטמון בחלוקת תמלוגים, אציין כי שוק המכירות הגלובלי של יצירות אמנות הגיע להיקף של 67 מיליארד דולר בשנת 2019, מתוכן 29 מיליארד במכירות פומביות.

בדרך כלל, נקבע רף מינימום לסכום מכירה שתהיה חייבת בתמלוג לאמן. החל מרף זה ישולם תמלוג לאמן באחוזים משתנים (בצרפת למשל המקסימום הוא 4% לטובת האמן). כמו כן, החוק מתייחס למכירת יצירות על ידי סוחרי אמנות, בין אם אלו בתי מכירות פומביות, גלריות או סוחרי אמנות מקצועיים וכיוב'. לא גובים תמלוגים בשל מכירות בין סוחרים פרטיים, על מנת לא לפגוע במסחר בשוק החופשי ובוודאות בין עורכי העסקאות.

על גביית התמלוגים וחלוקתם אמונים איגודי אמנים, בדומה למשל לתחום המוזיקה שם פועלת אקו"ם, או שח"ם בעולם המשחק.

על אילו יצירות זכות ה- ARR  חלה?

הזכות חלה על מכירת יצירות גרפיות או אמנות פלסטית – תמונות, קולאז'ים, ציורים, איורים, תחריטים, הדפסים, ליטוגרפיות, פסלים, עבודות קרמיקה, יצירות מזכוכית. (פירוט היצירות עשוי להשתנות בין מדינות בהתאם לדיני זכויות היוצרים המקומיות.)

אז מה דעתכם.ן? פתח לשיח ודיון

אין ספק כי המסחר בשוק האמנות טומן בחובו פוטנציאל רווח עצום, הן לסוחרים והן לאמנים, לפחות למצליחים ביניהם. אך יחד עם זאת, כיום, הנהנים העיקריים הם בתי המכירות והסוחרים המקצועיים. האמנים אשר זוכים ליהנות מפירות כלכליים בזכות יצירתם, מעטים. מצד שני, הסוחרים וגופי המקצוע  נושאים בסיכונים הכלכליים הכרוכים במסחר באמנות. ערכו של ציור או צילום עשוי לרדת כשם שהוא עשוי להאמיר. זאת ועוד, הם משקיעים משאבי זמן ועבודה רבה במכירות ובשיווק ואין ספק שגם זכאים להרוויח מהמכירה.

מן הצד השני, ניצבים האמן או האמנית, אשר יכולים בתיאוריה לחיות בעוני, בעוד היצירה שלהם נמכרת במיליוני דולרים ומשגשגת ברחבי העולם וזהו מצב שקשה לקבלהו מבחינה מוסרית. זאת ועוד, מדוע בענפי אמנות מסוימים אמנים זכאים לתמלוגים בגין שימוש ביצירתם ובענפים מסוימים לא? נימוק נוסף להכרה בזכות הוא שערכה של יצירה עולה בין היתר בשל השקעתו והתמדתו של האמן במהלך השנים ועל כן מגיע לו ליהנות מעליית ערכה.

מעניין לראות כי הדיון בנושא ה-ARR  כמעט ולא נפוץ בישראל. למעט מאמרים ספורים ברחבי האינטרנט לא נמצא זכר לשאלה האם הזכות ראויה? האם יש לה מקום בישראל? באיזה אופן יש ליישם אותה? כיצד היא מתיישבת עם תפיסות חברתיות וכלכליות בישראל ועוד.

בימינו, כאשר המודעות לחוקי זכויות היוצרים עולה, וכאשר שוק האמנות העולמי נפתח והפך לגלובלי, נראה שיש מקום להעלות שוב את השאלה – במה פחות מעמדו של צייר מזה של מוזיקאי? מדוע שפסלת לא תזכה לתמלוגים דומים לאלו של התסריטאית? ובאופן רחב, כיצד התרגלנו למצב שבו האמנות החזותית והפלסטית נשארת 'צעד מאחורי' אמנויות המסך והמוזיקה?

אשמח לפתוח את הדיון לנקודות מבט נוספות ולשמוע את דעתכם.ן בקבוצת הפייסבוק  – זכויות יוצרים בירושלים שאלות ותשובות, או במייל שלי – moticohen.adv@gmail.com

Photo by Matthieu Comoy on Unsplash

דילוג לתוכן