סוגיות משפטיות בכתיבת תוכן

כתיבת התוכן היא תחום מתפתח, שצובר תאוצה בשנים האחרונות. תוכן כתוב הוא אמצעי לביטוי יצירתי ( שירה, ספרות) , כלי שיווקי (רשתות חברתיות, אתרי אינטרנט), כלי לביטוי אישי (בלוגים) כלי ביקורתי (ביקורות מסעדות למשל ) ועוד.

חשוב לדעת שהתחום הזה, כמעט כמו כל היבט אחר בחיינו, מוסדר בצורה כזו או אחרת על ידי הדין. אף פעם לא מיותר לציין ( בטח לא בפורום הזה) שתוכן הוא יצירה מוגנת לפי חוק זכויות יוצרים. כלומר, יש לתוכן בעלים, ולו מוקנות הזכויות לעשות עם התוכן ככל העולה על רוחו – לפרסם, למכור, לשדר או כל פעולה אחרת.

אבל, ישנם היבטים משפטיים אחרים שנוגעים לתוכן ואותם ארצה להציג היום, כסקירה כללית, לא מקיפה, שכן כל אחד מהם מסתעף הלאה וכמו כל סוגיה משפטית יש לבחון מקרה לגופו ולפי נסיבות העניין. אז הנה כמה היבטים שעלינו לקחת בחשבון בהקשר של כתיבת תוכן:

1. מי הבעלים של התוכן הכתוב? ברירת המחדל היא כי הכותב הוא הבעלים. אבל… אם היוצר מועסק כשכיר, כנראה שהיצירה שייכת למקום העבודה. אם היוצרת מועסקת במשרד ממשלתי, היצירה תהיה בבעלות המדינה. אם היוצר הוא פרילנסר, אז נבדוק מה הוסכם בחוזה בין הצדדים, כאשר כאן ברירת המחדל היא כי היוצר הוא הבעלים ולא מזמין העבודה.

לכן, כבר כאן נסיבות העניין חשובות , ויש להן השלכות משמעותיות מאד. לדוגמא – מי רשאי לתבוע בגין הפרה של הזכות? לכן, בתור כותבי.ות תוכן, שימו לב כבר בשלב ההסכם הראשוני מה מוגדר- הדברים פתוחים למשא ומתן וחשוב להתעקש ולשמור זכויות ביצירות משמעותיות עבורנו. לא תרצו להשקיע בכתיבה תוך ציפיה שתוכלו לעשות בה שימוש ולאחר מכן לגלות כי אתם מנועים.

2. פגיעה בפרטיות – החירות לכתוב ולבטא את אשר בנפשנו, אינה גוברת על כל זכות אחרת. כך למשל, במקרים מסוימים הזכות לפרטיות של אחר/ת תגבר על זכותנו לפרסם את סיפורנו. חוק הגנת הפרטיות קובע מקרים בהם מתהווה פגיעה בפרטיות –למשל- העתקת תוכן של מכתב שלא נועד לפרסום, הפרת חובת סודיות, פרסום שנוגע לצנעת הפרט ועוד. בתי המשפט אף קבעו בעבר כי רומן ( אשר מבוסס על סיפור אמיתי) ששופך אור על יחסים בין שני בין זוג, אסור לפרסום, מאחר ופוגע בצנעת הפרט של אחת הדמויות, שטענה לפגיעה בפרטיותה. אם כך, יש לשים לב היטב האם התוכן שלנו עשוי לפגוע בזכות לפרטיות של אחר/ת. פגיעה כזו עשויה לגרום לתביעה, לפיצוי כספי ואף להוצאת צו שימנע הוצאה לאור או אופן פרסום אחר של הטקסט.

3. לשון הרע – פרסום טקסט, לפי חוק איסור לשון הרע, עלול להוות לשון הרע במקרים הבאים:כאשר מתהווה השפלה של אדם, ביזויו, פגיעה במשרה או במשלח יד ועוד מקרים אשר מתוארים בחוק. אמנם קיימות טענות הגנה במקרים מסוימים, למשל כאשר המפרסם טוען כי הוא דובר אמת ויש עניין ציבורי בפרסום. אולם אנחנו ככותבי תוכן נעדיף בדרך כלל להימנע ממצב בו נאלץ להסביר את עצמנו ויתרה מכך במישור הערכי לא נרצה לפגוע באחר.

קיימות דרכים בהן ניתן להביע עצמנו ולהתבטא בכתב מבלי לגרום ללשון הרע, למשל אם ננסח דברים באופן כללי ולא פרטני, או אם נצמד לתיאור עובדתי ופחות הבעת דעה. בהקשר הזה – ביקורות צרכניות למיניהן (מסעדות, סרטים, הצגות וכו') מותרות בתנאים מסוימים, אולם חשוב לוודא ששומרים על הכללים שנקבעו בפסיקה – למשל לשמור על תום לב, להיות ענייניים, לא להתבטא בצורה פוגענית ומוגזמת ועוד.

4. הזכות לפרסום – אם במקרה של פגיעה בפרטיות האינטרס הוא שאדם ישמור על האנונימיות שלו. כאן המקרה הפוך – אסור לנו ככותבים 'לרכב' על הצלחה של אחר, על ה'סלבריטאיות' שלו על מנת להפיק רווח בעצמנו. הזכות לפרסום היא הזכות של אדם לממש את פירות הפרסום שלו ולהתפרנס מהם. במקרה של כתיבת תוכן, הזכות לפרסום יכולה להגרם למשל על ידי שימוש בשם של אדם ללא רשותו . כך לדוגמא, אם הייתי כותב ספר שירים וקורא לו "אהוד בנאי" כפי הנראה הייתי פוגע בזכותו לפרסום.

אלו הן כמה דוגמאות ששופכות אור על המורכבות המשפטית שקיימת בעולם כתיבת התוכן ( וזה עוד מבלי לציין את הקשיים ה'רגילים בכתיבה' ) , ונותנת כלים ראשוניים להבין היכן עלולה להיגרם פגיעה או הפרת זכות של אחר. כתיבת תוכן, במיוחד כאשר מטרתה עסקית ומסחרית, צריכה להיעשות בתשומת לב. אם יש ספק – אין ספק, ובהחלט רצוי להתייעץ, שכן תביעות בנושאים הללו יכולות לגרום לנזקים כספיים, פגיעה במוניטין ואפילו להפסקת פרסום של ספר כמו שתואר לעיל.

קרדיט דימוי – neonbrand מתוך אתר unsplash

דילוג לתוכן